הרקע להווצרותן של קרנות פנסיה ברירת מחדל הוא, שלאורך שנים המוני עובדים עם משכורות נמוכות שילמו לקרנות הפנסיה שלהם דמי ניהול מקסימאליים.
הממונה על רשות שוק ההון ביטוח וחיסכון שינתה את הנוהל למעסיקים וקבעה כי על המעסיק לשאול את העובד, עם הצטרפותו למקום העבודה, לאיזה מוצר להעביר לו את ההפקדות לחיסכון פנסיוני.
על המעסיק להמתין לתשובתו של העובד ולא לבחור לו מוצר פנסיוני כלשהו מבלי לשאול לדעתו של העובד.
גם לקרן הפנסיה אסור לצרף עובד רק על פי הוראות המעסיק אלא אם כן היא קרן ברירת מחדל.
על פי הנוהל החדש אם העובד לא ענה למרות שניתנה לו האפשרות לכך, המעביד רשאי לבחור עבור העובד קרן פנסיה אך ורק מבין קרנות ברירת המחדל.
הערה: חלק מהמעסיקים בוחרים לבצע מכרז פנימי בין כמה קרנות פנסיה ואם המכרז נערך על פי הוראות הרשות, המעסיק יוכל לבחור עבור העובד שלא ענה, קרן פנסיה על פי תוצאות מכרז כאמור.
בעבר חלק מהמעסיקים בחר עבור העובדים קרנות פנסיה עם דמי ניהול גבוהים דבר שיכול לפגוע בחיסכון של העובד בטווח הארוך. לכן, האוצר החליט לקיים בכל 3 שנים, מכרז חדש לבחירת קרנות ברירת מחדל, בו גופים מנהלים יציעו קרנות פנסיה עם דמי ניהול נמוכים.
קרנות פנסיה אלו הוצעו לראשונה בנובמבר 2016 ונכון לאוקטובר 2018, ישנן 4 קרנות פנסיה ברירת מחדל. כך, כאשר העובד לא נותן תשובה למעביד לאן להפקיד את כספי הפנסיה שלו, המעביד רשאי לבחור רק מבין הקרנות שהוגדרו כברירת מחדל.
כך, המדינה דואגת לעובדים שמצטרפים לקרנות ברירת המחדל ומבטיחה שלא ישלמו דמי ניהול גבוהים. בנוסף, קרנות ברירת המחדל חויבו לשמור על דמי הניהול הנמוכים ל 10 שנים ממועד ההצטרפות אליהן.
בביצוע שינויים אלה אפשרה המדינה לגופים מוסדיים קטנים יחסית לזכות במכרז וכך תרמה לחיזוקם ולהגדלת התחרות בשוק.
את הרשימה המעודכנת של קרנות ברירת המחדל ניתן למצוא באתר האוצר.